עמותת ג'מעיית אלתועיה, ע"ר 580141513 נ' גב' מיכל כהן - מנכ"ל משרד החינוך ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשה לצו ביניים שימנע את כניסתו לתוקף של צו סגירה לחטיבת הביניים "אלאהליה" (להלן- בית הספר) המופעלת על-ידי עמותת "ג'מעיית אלתועיה" (להלן- העותרת) ביישוב אום אל-פאחם. צו הסגירה הוצא על-ידי המנהלת הכללית דאז של משרד החינוך, גב' דלית שטאובר, לאחר שבקשת העותרת לקבלת רישיון לפתיחת בית ספר בשנת תשע"ד – נדחתה. בד בבד עם הבקשה לצו ביניים, הוגשה עתירה לביטולו של צו הסגירה.

רקע

ביום 04.04.13, לקראת שנת הלימודים תשע"ד, הגישה העותרת בקשה לקבלת רשיון לפתוח בית ספר חדש ביישוב אום אל-פאחם (להלן – הבקשה). הרישיון התבקש עבור חטיבת ביניים, תוך שהובהר כי הבקשה היא לפתיחת שתי כיתות ז' בלבד (35 תלמידים בכל כיתה ו-70 תלמידים בסך הכול), אך יש כוונה "לצמוח" עד לכיתה י"ב. כבר עתה אעיר כי מנספח לעתירה (הערר שהגישה העותרת על ההחלטה לדחות את בקשתה לרישיון) עולה כי הבקשה הוגשה תחילה בנוגע לשתי כיתות ז', אולם בהמשך (במהלך חודש אוגוסט) תוקנה באופן שהתווספה לה כיתה נוספת ו-35 תלמידים.

חרף הגשת הבקשה במועד, המשיבים לא ניתבו אותה במשך מספר חודשים לגורמים המקצועיים הרלוונטיים, כדי שאלה יוכלו למסור את חוות דעתם בעניינה. רק לאחר פניות העותרת, נותבה הבקשה לבסוף (ביום 22.07.13) לגורמים המקצועיים.

ביום 11.08.13 חתם מר מדחת זחאלקה, המפקח הכולל באום אל-פאחם, על "דו"ח הערכה פדגוגית לאישור פתיחת בית ספר חדש", שהתייחס לבקשתה של העותרת לקבלת רישיון. מדובר בחוות דעת מקדמית שניתנה על סמך המסמכים שהוגשו יחד עם הבקשה. בחוות הדעת נכתב כי בבית הספר ייפתחו רק שתי כיתות בשכבה ז', דבר שיקשה על בניית מערכת שעות וצוות מורים שייתנו מענה לכלל הדרישות החינוכיות והפדגוגיות, וכן כי העותרת לא הגישה רשימת מורים שעתידים ללמד בבית הספר. המלצת המפקח הייתה שלא לאשר את פתיחת בית הספר, בין היתר, משום שקבלת התלמידים אליו מותנית במבחני כניסה; פתיחת בית הספר תפגע בתקנים בבתי הספר האחרים; וכן משום שמדובר בשתי כיתות בלבד, דבר המקשה על בניית צוות מורים ומחנכים. אף מנהלת המחוז, גב' רחל מתוקי, המליצה שלא ליתן רישיון למוסד, בציינה כי "הופתענו לגלות שהמוסד כבר עורך רישום סלקטיבי הפוגע במערכת החינוך הרשמית".

ביום 14.08.13 נחתם דו"ח משלים לדו"ח הפדגוגי המקדמי, בו חזר מפקח מחוז חיפה לחינוך ערבי, מר עורסאן עיאדאת, על המלצת המחוז שלא ליתן לעותרת רישיון לפתיחת בית הספר.

ביום 26.08.13 התקבלה החלטת המנהלת הכללית דאז של משרד החינוך, גב' דלית שטאובר, לדחות את בקשת העותרת למתן רישיון להפעלת בית ספר לשנת תשע"ד, מחמת הטעמים דלהלן: בית הספר עורך מבחני קבלה ומקבל תלמידים "חזקים" בלבד, וזאת בניגוד להוראות חוזר המנכ"ל ותוך פגיעה בשוויון; עריכת מבחני קבלה יוצרת שכבות הומוגניות ומביאה לפגיעה בעשייה הפדגוגית בתוך בית הספר, המונה 2 כיתות בשכבת ז' בלבד, ובמצב זה אין ניתן לספק מענה חינוכי מגוון ואופטימאלי; לא הוגשה רשימת מורים המתכננים ללמד בבית הספר; וטופס אישור הבטיחות שהוגש למשיבים לא אושר על-ידי קצין הביטחון מטעמם.

בהחלטה צוין כי ניתן לערור עליה לוועדת הערר לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט – 1969 (להלן – חוק הפיקוח), בתוך 21 ימים מקבלתה.

ביום 08.09.13, פנתה העותרת למשיבים בכתב וביקשה לשקול מחדש את ההחלטה לדחות את בקשתה לרישיון. בקשה זו נדחתה ביום 02.10.13.

ביום 06.10.13 הגישה העותרת ערר על ההחלטה לדחות את בקשתה לקבלת רישיון. נכון לעת הדיון בבקשה לצו ביניים (ביום 02.12.13), טרם התקבלה החלטת ועדת הערר בעניין זה.

ביום 21.10.13 הוצא צו הסגירה נושא בקשה זו, והוא לאחר שהובא לידיעת המשיבים כי בית הספר פועל ללא רישיון. על הצו נכתב כי כניסתו לתוקף תהא 30 ימים מיום המצאתו לעותרת. לטענת העותרת, הצו הומצא לה אך ביום 03.11.13, ומשכך, מועד כניסתו לתוקף הוא ביום 03.12.13. בתום הדיון בבקשה לצו ביניים שנערך לפני יומיים, הוריתי על מתן צו ארעי למניעת הפעלתו של צו הסגירה, עד למתן החלטתי כאן.

טענות הצדדים

לטענת העותרת, אין מקום להפעלת צו הסגירה בטרם תתקבל ההחלטה בערר שהגישה, או לחלופין, בטרם תוכרע העתירה דנן. לשיטתה, סיכויי ההליך העיקרי (העתירה והערר) גבוהים המה, שכן המשיבים הורו על דחיית הבקשה לרישיון, וכפועל יוצא מכך על סגירת בית הספר, בפזיזות רבה ותוך פגיעה בזכויותיה. העותרת טוענת כי המשיבים הסתמכו בהחלטתם על חוות דעת פדגוגית מטעמם, והוא מבלי להמתין לתגובת העותרת (שהועברה ביום 27.08.13, במסגרת סד הזמנים האפשרי להגשתה). לטענת העותרת, קבלת ההחלטה באופן זה פגעה בזכות השימוע שלה, ואף גרמה לכך כי ההחלטה התקבלה שלא על בסיס כל הנתונים העובדתיים הרלוונטיים ובניגוד לכללי מנהל תקין. עוד טוענת העותרת, כי ההחלטה שלא ליתן לה רישיון אינה מבוססת מבחינה עובדתית, אינה תואמת את הוראות הדין ואינה עומדת בנטל הדרוש לבסס את ההחלטה. לשיטתה, ההחלטה התקבלה (בין היתר) על בסיס כך שבית הספר עורך מבחני קבלה. ואולם נימוק מעין זה, כלל אינו רלוונטי לשאלת הרישיון. גם הטענה לפיה העובדה שבית הספר מונה שתי כיתות ז' בלבד, וכי בנסיבות אלה לא ניתן יהיה לספק מענה חינוכי אופטימאלי, היא שגויה ובלתי סבירה. בהקשר זה טוענת העותרת, כי בענייננו מדובר על הקמתם של 3 כיתות ז' ולא ב-2 כיתות כפי שנכתב בהחלטה.

אשר למאזן הנוחות, העותרת טוענת כי הפעלת הצו תביא לסגירת בית הספר בעיצומה של שנת הלימודים, וזאת כשאין כל מניעה, ודאי שלא מניעה בטיחותית, להפעילו (במסגרת הערר שהגשה העותרת נטען כי ליקויי בטיחות שהיו קיימים תוקנו זה מכבר, וממילא לא היה בהם כדי להשפיע על ההחלטה בבקשתה לרישיון). העותרת מוסיפה וטוענת, כי אם יופעל צו הסגירה, כמאה תלמידי בית הספר יאלצו להישלח לבתיהם או לבתי ספר אחרים, לאחר שכבר נקלטו ולמדו במוסד במשך כשלושה חודשים. העותרת טוענת בהקשר זה, כי מדובר בילדים בכיתות ז' שסיימו בשנה הקודמת את בית הספר היסודי, ומתמודדים עם המשימה הלא פשוטה של הסתגלות למסגרת לימודית חדשה. בדיון בבקשה לצו ביניים, הוסיף ב"כ העותרת וטען, כי לבד מהנזק שיגרם לילדים שיאלצו לעזוב את בית הספר, הרי שהעותרת התקשרה בחוזים מורים שמלמדים בו, כך שסגירתו תגרום לה לנזק כלכלי, וכי נזק זה יתעצם אם הערר שהגישה יתקבל, שהרי התלמידים ישובצו בינתיים בבתי ספר אחרים.

המשיבים טוענים מנגד כי צו הסגירה הוצא כדין, שכן פתיחת בית ספר נעשתה ללא רישיון ובניגוד להוראות הדין. לטענתם, בנוסף לשיקול ההרתעתי הטמון בצורך לאכוף את צו הסגירה, קמה גם החובה לשמור על אמון הציבור במערכת הפיקוח של משרד החינוך.

המשיבים ממשיכים וטוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף. זאת משום שהעותרת אינה יכולה להיבנות מעשיית דין עצמי – לפתוח את בית הספר ללא רישיון, על אף שבקשתה סורבה עובר לפתיחת שנת הלימודים, ולאחר מכן לטעון שסגירתו תהיה בניגוד לטובת התלמידים. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי הבקשה לוקה בחוסר ניקיון כפיים, שכן העותרת פונה לבית המשפט בבקשה לסעד שעה שהיא מפעילה את בית הספר ללא רישיון, ותוך עבירה על החוק.

המשיבים טוענים שדין הבקשה להידחות גם לגופה. זאת משום שלדידם, ההחלטה לדחות את בקשת העותרת לקבלת רישיון היא החלטה המצויה במתחם הסבירות, ולכן סיכויי העתירה והערר נמוכים. לטענת המשיבים, העותרת התמקדה בטענותיה בכך כי ההחלטה לדחות את בקשתה לרישיון התבססה על מבחני קבלה שהיא עורכת לתלמידים, וכי אין ממש בטענה לפיה מבחנים אלה יוצרים שכבות הומוגניות. כמו כן הוסיפה העותרת וטענה כי יש לדחות את טענות המשיבים בדבר הקושי החינוכי הנוצר שעה שבית הספר מונה 2 כיתות ז' בלבד. דא עקא שהעותרת התעלמה מנימוקים נוספים שבבסיס החלטת הדחייה, כגון רשימת מורים שלא הוגשה וטופס בטיחות שמעולם לא אושר על-ידי קצין הביטחון מטעמה. אשר למבחני הקבלה, האיסור על עריכתם מופיע באופן בהיר בהוראות שונות של משרד החינוך, ונובע גם מסעיף 9 לחוק הפיקוח.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי טרוניות העותרת במישור מאזן הנוחות מתבססות כולם על נסיבות שהיא עצמה יצרה, שעה שפתחה את המוסד החינוכי ללא רישיון. עוד טוענים המשיבים, כי בשלב זה קיימים מוסדות חינוכיים באום אל-פאחם המוכנים לקלוט את התלמידים, וכי נוכח הליקויים הבטיחותיים והפדגוגיים, העברת התלמידים לבתי ספר אחרים היא כורח המציאות.

במהלך הדיון הוסיף ב"כ המשיבים וטען, כי בעניינו מדובר בבקשה לקבלת רישיון עבור בית ספר חדש. לפיכך, לא התקיימה אצל העותרת (או אצל הורי התלמידים) ציפייה סבירה כי בית הספר ייפתח כל עוד לא ניתנה החלטה פוזיטיבית בבקשת הרישיון. עוד נטען בדיון כי רק במהלך חודש אוגוסט, הודיעה העותרת לחברת "מרמנת" (המשמשת כמנהלת לטיפול בבקשות לרישוי מוסדות חינוך על-פי חוק הפיקוח) כי בית הספר גדל משתי כיתות (70 תלמידים) לשלוש כיתות (105 תלמידים). בנסיבות אלה מדובר, הלכה למעשה, בבקשה חדשה שהוגשה בסמוך לפתיחת שנת הלימודים, באיחור ובניגוד לנהלי המשיבים.